כאבי גדילה

האבק האינסופי, הרעש של הדחפורים,  תנועת המשאיות, המחסור במרכז מסחרי ובתחבורה ציבורית והקושי לחבר לתשתיות של אינטרנט הם רק חלק מהקשיים של זוגות שהחליטו לרכוש דירה בשכונה שהקמתה בעיצומה. עופר פטרסבורג דיבר עם כמה חלוצים מודרניים כאלה, שמע מה עוזר להם להתגבר על הקשיים ומצא שלמרות הכל, הם ממש לא מתחרטים. להיפך

משפחת ג'ורג'י
גרה בשכונת כרמי הנדיב בקריית־מלאכי
ידענו מראש שיהיו שנים לא פשוטות

איתמר ושלומית ג'ורג'י, בני 30 והורים לשניים, רכשו דירה על הנייר באפריל 2015 בשכונת כרמי הנדיב בקריית־מלאכי בפרויקט של החברות רוטשטיין וציפחה, שצפוי בסופו של דבר לכלול כ־3,500 יחידות דיור. לפני כחודשיים נכנסו לדירה. "רכשנו לפני למעלה משנתיים דירת 3.5 חדרים, אליה נכנסנו באוקטובר", אומר ג'ורג'י, איש מחשבים במכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון באשדוד. "אנחנו בין הראשונים שנכנסו לשכונה, שנמצאת היום בתנופת בנייה. למעשה ניתן לומר שאנחנו חיים באתר בנייה גדול". 

למה עברתם לשם כל כך מהר?

"הפלוס הכי גדול מבחינתנו, היה עניין המחיר והאוכלוסייה האיכותית שבשכונה. רכשנו את הדירה במחיר נוח, לאחר שתוכנית מע"מ אפס בוטלה. לפני שהחלטנו לרכוש אותה, עשינו עבודת מחקר יסודית. ראינו דירות יד שנייה גם בערים אחרות,  אבל הפער במחירים היה כזה שהעדפנו דירה חדשה. יש המון דירות יד שנייה שאין להן ממ"ד, מה שגם היווה שיקול משמעותי בבחירה שלנו. גם מאוד רצינו לגור בשכונה בשל המיקום הטוב שלה. ידענו מראש שאנחנו הולכים לקראת כמה שנים לא פשוטות, שייקח זמן עד שהשכונה תהיה מושלמת. אני חושב שבשל הידיעה הזו והידיעה של מה נרוויח מהצד השני, אין לנו היום הפתעות". 

ספר קצת על חיי היומיום. 

"הקשיים במגורים בשכונה בתור 'חלוץ' לא מעטים. קודם כל יש את עניין האבק. אנחנו מנקים כל יום את הבית, ובכל יום הוא מתמלא אבק שוב. גם הרעש מהבנייה והמשאיות שעוברות בשכונה מהווים מטרד. אתמול הדואר שלי הגיע לבניין השכן, כי נושא שמות הרחובות ומספרי הבניינים טרם הוסדר. זה מפריע לנו גם כשאנחנו רוצים להתחבר לטלפון, לאינטרנט ולטלוויזיה בכבלים, ואני מניח שהעירייה מטפלת בזה. חיסרון נוסף הוא עניין התחבורה. עדיין אין מספיק תחבורה ציבורית באזור, למרות שיש קו ישיר מהיר לתל־אביב וקו ישיר לתחנת הרכבת באשדוד. שוחחתי עם גורמים בעירייה והם אומרים שהמצב ישתפר ב־2018, בין היתר כאשר תיפתח תחנת הרכבת הסמוכה לקריית־מלאכי בכפר־מנחם".

איך מתגברים על חבלי הלידה?

"בעזרת הקהילתיות שנוצרה פה. אני חושב שקהילתיות ברמה הזו יכולה להיווצר רק בסיטואציות כאלו. הגיע לשכונה גרעין טוב של רוכשים. יש לנו חברים חדשים ואנחנו מאוד מרוצים מהשכנים שלנו. עשינו כל מיני מפגשים ופעילות לילדים, ומישהי 'מונתה' לאחראית לתחום. יש פה חבר'ה שהתארגנו על שיעורי תורה. במוצ"ש האחרון, למשל, היה שיעור אבות ובנים והיה ממש נחמד.
"אני מרגיש מאוד שייך למקום, בזכות הקהילה שהתגבשה כאן במשך הזמן שעבר מאז חתימת החוזה ועד מסירת המפתח. לפני שנכנסנו לדירה, הקמתי קבוצת דיירים בפייסבוק שאני מנהל והיום מונה מעל 250 משפחות ופעילה גם בוואטסאפ. המטרה הייתה לשתף את הידע של כולם וזה עזר לנו מאוד עם החלטות כמו בחירת ספקים ואנשי מקצוע והוזיל לנו עלויות בצורה משמעותית. כל פעם שמישהו שולח בקשה לעזרה בקבוצה, המון נרתמים לעזור לו, בין אם זה השאלת כיסאות ובין אם זה טרמפים ועוד. פונים אליי ולקבוצה הרבה רוכשים פוטנציאליים ששואלים אם שמעתי על דירות למכירה. יש ביקוש מאוד גבוה למגורים פה". 

מה המסקנה בינתיים?

"לקחנו בחשבון שנאלץ להתמודד ולמצוא פתרונות. השד לא כל כך נורא, אנחנו מסתדרים. בסופו של יום, למקום יש פוטנציאל אדיר, השכונה השביחה את עצמה  ועוד תשביח את עצמה עוד יותר, ומחירי הדירות יעלו. האנשים סביבנו טובים והמיקום הגיאוגרפי מצויין מבחינתי. החסרונות הם בסך הכל חבלי לידה ואני חושב שעשינו עסקה טובה".

משפחת גביזון
גרה בשכונת עבר־הירדן, קריית־אונו
ההימור היה שווה 

אורן ומיטל גביזון, הורים לשלושה ילדים ובעלים של משרד רואי חשבון, גרו בשכונת רמת־אילן בגבעת־שמואל במשך שבע שנים, עד שהחליטו לעבור לשכונת עבר־הירדן בקריית־אונו. "שכונת רמת־אילן שבה גרנו הייתה כמו כפר, אבל כשראינו ששכונת עבר־הירדן מתחילה להתפתח החלטנו לעבור לשם, למרות שידענו שזו שכונה צעירה ועוד צפויה בה בנייה רבה", מספרת גביזון.

לקחתם סיכון, לא? 

"המיקום של השכונה והאפשרות לגור בדירה חדשה במחיר שיכולנו להרשות לעצמנו היו שווים את ההימור. קנינו בבניין חדש מחברת אזורים דירת 5 חדרים כחצי שנה לפני שהוא אוכלס, וגרנו שם במשך ארבע שנים וחצי. בחודש אוגוסט האחרון עברנו לדירת גן באותה השכונה. אני יכולה לספר שככל שהשכונה התפתחה המחירים קפצו בעשרות אחוזים ואיתם גם הביקוש. דירת 5 חדרים לדוגמה עלתה כ־2.2 מיליון שקל לפני חמש שנים והיום דירת 5 חדרים כזו עולה בערך 3.1 מיליון שקל".

איך זה לגור בשכונה חדשה לגמרי?

"כשאנו הגענו לשכונה, היא הייתה בתנופת בנייה ומשאיות שעוברות כל היום היו מראה שכיח. משאיות רועשות ועשן זה לא תפאורה קלאסית לשכונה של משפחות צעירות. זה כמובן משהו שאתה מצפה שייגמר כבר. בשנים שלנו בשכונה ראינו איך היא גדלה במקביל לבנייה בכל התחומים. עבר־הירדן כיום היא שכונה עם גינות לא מעטות, אבל כשהגענו לשכונה היה קשה למצוא בה יותר מגינה אחת שבה יכולת לשבת עם הילדים אחרי הצהריים. גם מצבם של מגרשי הספורט ומבני הציבור לא היה מזהיר. היום השכונה באמת הולכת לקראת סיום הבנייה והמראות שונים מבעבר, גם בשטחים הציבוריים וגם במספר המקומות שאליהם הילדים יכולים ללכת בזמן הפנוי שלהם".

איך שומרים על חיי קהילה כשהשכונה מתפתחת?  

"עבר־הירדן היא שכונה מוכוונת משפחות. במשך חיינו פה נוספו בה גינות ופארק, ובימים אלה נבנה פה סניף של הצופים. ככל שהשכונה גדלה הגיעו יותר אנשים לפעילויות שמארגנים פה, כמו בחג השבועות. במהלך השנים התגבשה קבוצה של תושבים שמתנדבים לסייר בשכונה בערבים, ושמים לב לכל תקלה או בעיה. רכשנו לא מעט חברים פה, ולבניין החדש שאליו עברנו הגיעו דיירים נוספים מהשכונה שאנו בקשר טוב איתם". 

חשבתם לברוח מתישהוא בשל הבנייה המואצת?

"אני  לא יכולה לומר שהרבה משפחות 'היגרו' מהשכונה כי המעטפת והאיכות חיים שהיא נותנת לך ממש גורמים לך להישאר, אבל נכון שהגענו אליה מתוך הבנה שהיא הולכת לעבור בנייה רבה, אבל בסוף זה ישתלם – ולראייה, כשעברנו דירה, נשארנו בשכונה". 

משפחת יום טוב

גרה בשכונת אגמים באשקלון 

מחכים רק לסופר

ליאת וסמי יום טוב עברו לשכונה החדשה באשקלון מהעיר בת־ים, לאחר שרכשו דירת 4 חדרים במתחם "דונה באגמים". "אנחנו מהראשונים שהגיעו לשכונה החדשה, ובהתחלה זה היה קשה כי לא הייתה פה תחבורה ציבורית, ולא היו סופרמרקט או גני ילדים. לא היה קל", מספרת ליאת יום טוב.

איך התגברתם על הקושי? 

"בעזרת השכנים והקהילה שהתהוותה פה. פשוט עזרנו אחד לשני, אם זה בהסעות לבתי הספר ואם זה בפעילויות שיזמנו. היינו עושים על האש ביחד בשבתות או יוזמים פעילויות של יצירה לילדים בבניין, ממש כמו פעם כשהילדים היו יורדים למטה לשחק עם כדור".

מה קורה עכשיו? 

"הבנייה בשכונת אגמים תופסת תאוצה, העירייה מאוד שיכללה את השירות שלה וכיום יש כבר גן שעשועים לכל מתחם בשכונה, והתחבורה הציבורית מדהימה. בנו פה כבר מרכז מסחרי, אנחנו רק מחכים שיפתח סופר. אם פעם הרבה מהתושבים באשקלון רצו לרכוש דירה בשכונה הצפונית – ברנע, היום הרבה מהתושבים שם סובלים מפקקים נוראיים כשהם יוצאים או מגיעים לשם, ויש לי כבר כמה שכנים שעברו משם לשכונה שלנו. אני מאוד אוהבת את השכונה בזכות האנשים האיכותיים שיש פה". 

משפחת לוי גרה ברובע יזרעאל בעפולה

חדש מהניילונים זה כיף

מור ואליאב לוי, בני 26, הורים לתינוק בן 10 חודשים, גדלו בעפולה. הוא איש צבא קבע, והיא עובדת בחברת ניהול מבנים. כשנישאו התגוררו אצל ההורים, והיום הם גרים בשכונה החדשה רובע יזרעאל בעפולה, בפרויקט נוף בראשית של החברות אגדים, קימה ברזילי וקבוצת לוינשטיין. "זוהי למעשה הדירה הראשונה המשותפת שלנו", גאה מור לוי. "אנחנו גרים בדירת 4 חדרים חדשה בשטח של 90 מ"ר. כשקנינו אותה שילמנו מחיר פריסייל של 757 אלף שקל. היום דירה כמו שלנו עולה כ־950 אלף שקל". 

איך היה לעבור לשכונה בתולית?

"כשרק עברנו לכאן, היה קצת קשה. לא הכל היה בנוי ונמצא במרחק הליכה כמו עכשיו. בנוסף, מאחר והבניינים הסמוכים עוד היו בבנייה, היה קצת קושי עם האבק, אבל לא משהו בלתי נסבל. בגלל שרכשנו את הדירה על הנייר היו קצת חששות, אבל שילמנו מחיר ממש נמוך בגלל זה והאמנו בשכונה".

ולא טעיתם? 

"היום הפרויקט כמעט מאוכלס במלואו, ויש בשכונה הרבה מאוד משפחות צעירות. מאז שעברנו נפתחו באזור גני ילדים חדשים, בתי ספר, סופרמרקט, פיצרייה ופארק. רוב הדברים הללו לא היו כשקנינו את הדירה. היום אנחנו נהנים מסביבה חדשה לגמרי, ממש מהניילונים, ואין כיף גדול מזה. אני מרגישה שאנחנו נוטעים שורשים באזור בתור משפחה צעירה, ושהמשפחה שלנו תמשיך לצמוח יחד עם השכונה".

משפחת בן־סימון

גרה בשכונת אשדר מונוסון־יהוד

עבודות בנייה ומשאיות

נדב (44) ואורית (42) בן־סימון, הורים לשניים, התגוררו בדירת שלושה חדרים אור יהודה ולפני מספר שנים החליטו למונוסון. הם רכשו דירת 5 חדרים על הנייר, מחברת אשדר בפרויקט אשדר מונוסון, ונכנסו לגור שם לפני שלוש שנים. הם שילמו עליה כ־2.170 מיליון שקל. היום, מספר בן־סימון, ערכה של הדירה טיפס ביותר משליש, ומחירה מוערך בכ־3.1 מיליון שקל.  

"המעבר לשכונה החדשה, על אף שקנינו על הנייר ועוד לא הייתה בנייה בשכונה, נבע מתוך מחשבה כללית על טובת הילדים", מסביר בן־סימון. "ידענו שהחינוך בנווה־מונוסון נחשב לחינוך טוב, וזה מה שעמד לנגד עינינו". 

איך היה לעבור לגור בשכונה חדשה? 

"בתחילה, כשרק התאכלסנו,  היו כל מיני קשיים, כיאה למגורים באתר בנייה. אפילו ברמת המפרט של הבניין, דברים לא היו גמורים עד הסוף. המעליות למשל היו מרופדות בשכבות של מיגון, הלובי לא היה מוכן מבחינת מרצפות, ובאופן כללי עברה כחצי שנה עד שהבניין היה  מוכן ממש".

ומה היה בסביבה? 

"הסביבה גם היא הייתה מלווה באתגרים. מונוסון הוא יישוב קטן, מרכזי ונגיש, כאשר בדרך כלל כמות התחבורה בו איננה גדולה במיוחד. אבל מהרגע שנכנסנו לכאן ועד היום, מאחר ועדיין מתבצעות פה עבודות בנייה מסיביות, עוברות ביישוב הרבה משאיות, וזה לא תמיד נוח לנו, בייחוד כשילדים יוצאים לשחק בחוץ. יחד עם זאת, שטח הבנייה מופרד על ידי גדר משטח המגורים ולכן ההפרעה היא מינורית. זה לא הדבר שיגרום לי לקום ולעזוב, כולם פה מבינים שזה זמני".

ובמבט לאחור?

"אין ספק שהתוצאה שווה את תהליך המעבר, השכונה עלתה על כל הציפיות שלי ואני יכול לומר בלב שלם שאני לא חושב שאעזוב את מונוסון בעד שום מחיר".

משפחת הללי

גרה בשכונת צמרות בבאר־יעקב

כשעברנו, לא הייתה שכונה

עמוס (36) וסיוון (34) הללי, הוא הייטקיסט והיא עובדת בתחום הנדל"ן, הורים לילד– עברה מראשון־לציון לשכונה חדשה בבאר־יעקב.  "במרץ 2015, ערב הבחירות לכנסת ואחרי נפילת חוק מע"מ אפס לזוגות הצעירים הבנו, שאם לא נזדרז לרכוש דירה המחירים רק ימשיכו לטפס", הם מסבירים. "רכשנו דירת 4 חדרים בשטח של 100 מ"ר ומרפסת בקומה 13 בפרויקט של חברת פרשקובסקי בבאר־יעקב ושילמנו עליה 1.550 מיליון שקל. היום היא שווה כבר קרוב ל־1.970 מיליון שקל". 

הגעתם לשם בין הראשונים? 

"כשעברנו, שכונה לא הייתה קיימת, רק מספר בניינים בודדים. לא היו מדרכות, תחבורה ציבורית, מרכזי קניות וכל מה שיש בעצם בשכונה. אבל במרחק קצר, בשכונה אחרת בבאר־יעקב או בנס־ציונה הצמודה, עשינו קניות, ולרוב בגלל ההרגל צרכנו שירותים שונים בראשון־לציון. מלבד זאת, בזכות הטכנולוגיה מצאנו פתרונות יעילים ונוחים כמו הזמנת מוצרי מזון און־ליין. זה היה ממש נוח בימים גשומים עם תינוק, המשלוח הגיע עד פתח הדלת. גם היום אנחנו עושים את זה".

המצב בשכונה עוד לא אידאלי, קרוב לוודאי.

"במהלך השנה הראשונה החל הפיתוח הסביבתי של השכונה: מדרכות, תחבורה ציבורית. עדיין חסרים לנו מתקני ספורט בבתי הספר, ומרכז מסחרי, אך תמיד יהיו דברים שצריכים לשפר כמו מאגר המים שפתוח או פתרונות אקוסטיים לרעש הרכבת. היום אנו מרוצים מאוד מהמעבר שלנו לבאר־יעקב, בעיקר בשל חיי הקהילה והחינוך". 

איתמר ג'ורג'י: "אנחנו בין הראשונים שנכנסו לשכונה, וניתן לומר שאנחנו חיים באתר בנייה גדול. הקשיים בתור 'חלוץ' לא מעטים. אנחנו מנקים כל יום את הבית, ובכל יום הוא מתמלא אבק שוב. גם הרעש מהווה מטרד. אבל השד לא כל כך נורא, עשינו עסקה טובה" 
מור לוי: "מאז שעברנו נפתחו באזור גני ילדים חדשים, בתי ספר, סופרמרקט, פיצרייה ופארק. רוב הדברים הללו לא היו כשקנינו את הדירה. היום אנחנו נהנים מסביבה חדשה לגמרי. אני מרגישה שאנחנו נוטעים שורשים באזור ושהמשפחה שלנו תמשיך.